הנצחון הדמוקרטי במירוץ לקונגרס בארה"ב יוצר לא מעט אתגרים לממשלה הנוכחית. כבר יותר משנתיים שכולם אומרים לנתניהו שזה יקרה, אבל הוא חשב שהוא יודע יותר טוב.
קודם כל מפני שזה יקשה על טראמפ להמשיך לעבוד. לא היה לנו ואולי גם לא יהיה נשיא אמריקאי ידידותי יותר לישראל. בשנתיים האחרונות הוא עשה סדרה של צעדים מבורכים: העברת השגרירות, ביטול הסכם הגרעין והחזרת הסנקציות, ביטול התקציב לאונר"א, המלחמה הגלויה באו"ם.
מה שמחמיר את המצב היא העובדה שנתניהו מזוהה היום באופן מוחלט עם המפלגה הרפוב...ליקנית. שיתוף הפעולה הצמוד שלו ושל השגריר שלו רון דרמר עם הרפובליקנים ריסק לרסיסים כל נסיון להעמיד פנים שישראל נמצאת מחוץ למגרש הפוליטי בארה"ב. "אני לא מוכנה שהוא ייכנס אצלי בדלת", אמרה לי על דרמר חברת קונגרס דמוקרטית משפיעה במיוחד. "הוא לא ישראלי, הוא רפובליקני," אמרה לי סנטורית חשובה והדגישה שזה נכון לגבי נתניהו ודרמר.
גם על הקרע המתמשך עם יהדות ארה"ב אנחנו הולכים לשלם מחיר. חבר קונגרס יהודי ליברלי מניו יורק, ג'רי נדלר, יעמוד בראש ועדת החוקה וינהל את דיוני ההדחה של טראמפ אם יהיו. ליברל יהודי אחר, אליוט אנגל, יהיה ראש ועדת החוץ של בית הנבחרים. שני האישים האלה הם ידידי ישראל מובהקים, אבל כועסים מאוד על נתניהו. שניהם דיברו לא פעם על ביטול מתווה הכותל ועל חוק הגיור. הם שייכים לקבוצת היהודים שמרגישים שממשלת ישראל בגדה בהם. לא בטוח שהם טועים.
מעבר להם, לא רק שהדמוקרטים כבשו את הקונגרס, צריך לשים לב לשאלה על איזה דמוקרטים מדובר. כמו השמאל האירופי, גם השמאל האמריקאי אינו אוהד את ישראל. חברי קונגרס צעירים מ"קואליציית המיעוטים" הולכים להוביל בשנתיים הקרובות קו אנטי-ישראלי חריף. אפשר לטפל בזה, לישראל יש סיפור חזק וטוב ואנחנו ידענו בעבר לפעול מול שתי המפלגות בלי להיקלע לסכסוכים ביניהם. אלא שזה לא יכול לקרות בלי עבודה מקצועית ראויה. לא כשאין משרד חוץ מתפקד, לא כשהטיפול של ראש הממשלה בזירה הפוליטית האמריקאית הפך ליהיר ורשלני, לא כשהמדיניות מוכתבת משיקולים קואליציוניים ומהפחד מהסיעות החרדיות במקום ממה שטוב למדינת ישראל.
